שלום של אמיצים
השבוע מלאו עשרים וחמש שנים להסכם השלום בין ישראל ומצרים. אמנם הסכם קר, אבל שריר ובר-קיימא. גם ישראל וגם מצרים שומרות אותו מכל משמר. ללא מדינה פלשתינית וריבונות פלשתינית, לעולם לא יתקיים הסכם כזה בינינו לבין הפלשתינים.

התכנסות למדינה יהודית דמוקרטית
הדיבורים על הינתקות מן הפלשתינים, הנשמעים כיום גם בימין, מקבלים משנה תוקף בעקבות אירועים מסוג זה שהתרחש לאחרונה סביב גדר ההפרדה. לאורך זמן יתקשו הציבור וצה"ל - צבא העם - להכיל ויכוחים בסוגיות כגון: האם הפקודה לירות ברגליו של מפגין יהודי, שאיים על שלמות גדר ההפרדה, היא פקודה חוקית, או האם הפקודה לפנות תושבים יהודים מבתיהם היא פקודה חוקית. אי אפשר יותר להתחמק מן ההכרעה בסוגיית השטחים, סוגייה שעניינה לא השלום וגם לא רקמת יחסנו עם הפלשתינים, אלא עניינה: איזו מדינה אנחנו רוצים כאן.

אל נקמות
שוב מדברים על התגובה הישראלית שלא תאחר לבוא, אלא שהמילים המתלעלעות בפה יצרו מינוח חדש: "תגובה חכמה", איזה סוג של תגובה ששמרנו כנראה לזמנים מיוחדים (עד עכשיו כנראה הסתפקנו בתגובות טיפשות).

מצוץ מהאצבע
לאחרונה נהנים, גם בשמאל וגם בימין, לקשור את המצב הכלכלי/חברתי בנושא ההתנחלויות: משמאל מתלוננים שאם לא היו שופכים שם כמויות של כספים היה כסף לתת לחד הוריות. בימין מנפנפים שרבע מיליון הישראלים הישובים בשטחי יהודה שומרון ועזה כורעים אף הם תחת נטל הגזרות הכלכליות, הקיצוץ בקצבאות והמחסור בתעסוקה - בדיוק כמו כל עם ישראל. גם את אלה וגם את אלה, הצליחו להפחיד.